<h1>יראים סימן מ"ז</h1>
<h2>דף ד.</h2>
אוכל חֵלב. הזהיר שלא לאכול חלב דכתיב בפ' צו את אהרן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ועונש בסמוך בכרת, דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב(ו) ממנה אשה לה' ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה. ותניא בני ישראל מוזהרים על החלב ואין הגוים מוזהרים על החלב. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות הגרים והמשוחררים ת"ל כי כל אוכל חלב, שור וכשב ועז פרט לבהמה טמאה לחיה ולעופות. אין לי אלא שור וכשב המיוחדים, מנין לרבות הכלאים ת"ל או כשב או עז דברי ר' עקיבא. אם נפשך לומר ת"ל מן הבהמה לרבות כלאים. ופחות מכזית שאינו בכלל עונש יכול לא יהא בכלל אזהרה ת"ל כל חלב. וברייתא זו סייעתא לר' יוחנן דאמר בפ' יוהכ"פ ביומא [ע"ד א'] חצי שעור אסור מן התורה. ור"ל דאמר אינו אסור מן התורה מתרץ לה התם אסמכתא בעלמא והלכה כר' יוחנן. יש לשאול דהכא אמרינן דגרים אצטריך לרבויינהו דלא הוו בכלל בני ישראל והכי נמי אמרינן בכריתות שלהי פ' א' [ז' ב'] דבר אל בני ישראל גרים ועבדים מנין שמעינן מכל הני דגרים ומשוחררים לאו בכלל בני ישראל נינהו. ובסנהדרין באלו הן הנחנקים אמרינן לגונב נפש מאחיו מבני ישראל למעוטי עבדים, בני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אבל כולו בן חורין לא ממעטינן אלא משוחררים בכלל בני ישראל הם יש לומר גלי קרא במנחות [ס"א ב'] לענין תנופה ובכריתות ביולדות והכא בחלב ילפינן מינייהו וג' כתובים באין כאחת לא הוי שיש לברייתא צריכות בכולהו.
למדנו עונשו ואזהרתו, צא ולמד מה נקרא חלב דתניא אשר יקריב ממנה אשה לה', אין לי אלא חלב תמימים שכשרים ליקרב, חלב בעלי מומין מנין ת"ל מן הבהמה. חלב חולין מנין ת"ל כי כל אוכל חלב, א"כ מה ת"ל אשר יקריב ממנו קרבן לה', חלב שכמותו כשר ליקרב אמרתי יצא חלב דפנות שאין כשר ליקרב, פי' חלב שעל גבי צלעות והדפנות מבחוץ שאלו לא כתב אשר יקריב, הייתי אומר כל דבר השמן בבהמה נקרא חלב, דלישנא דחלב זהו דבר מובחר מדכתיב ואכלו את חלב הארץ, והמובחר בבהמה נקרא זה השומן, הלכך כתב אשר יקריב להתיר שומן שאינו קרב.
ומהו הקרב כדכתיב בפ' ויקרא לענין שלמים את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה. המכסה את הקרב, זהו החלב שעל (הקרב) [הכרס] שקורין פנצ"א בלע"ז שמונח כמכסה ונקרא טילא בלע"ז, וחלב שעל גבי הטחול שמחובר לקרב הוי מחלב המכסה את הקרב. ואמרינן עליה בגיד הנשה [צ"ג א'] אסור מדאורייתא וחייבין עליו [כרת] ואת כל החלב אשר על הקרב מה בא לרבות נחלקו בזה ר' ישמעאל ור' עקיבא בת"כ ומייתי לה בפ' אלו טרפות [מ"ט ב'] דתניא בת"כ את כל החלב אשר על הקרב ר' ישמעאל אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה, ר"ע אומר להביא חלב שעל גבי הדקין וקיימא לן כדברי שניהן [לאסור] ואיסור החלב שעל גבי הקיבה אמרינן בגיד הנשה דאקשתא כולא עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי דאייתרא אלמא דאקשתא אסיר טפי. ובפסחים פ' מקום שנהגו [נ"א א'] אמרינן כי סליק רבה בר בר חנא אכל דאייתרא ומקשינן לית ליה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וכו' אלמא בבבל לא היו אוכלים דאייתרא וכ"ש דאקשתא ואנן מנהג בבל בידן הלכך תרווייהו אסירי.
[חולין צ"ג ע"א] אמר רב יהודא אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסיר וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב וחלב היותרת, דהיינו שמונח תחת הקרום אסור מן התורה, שכל שומן בהמה השווה ליקרב בשור וכשב ועז אסור, שהרי חלב דפנות אסרנו אם לא מפני [שאינו] (ש)כשר ליקרב אלא בעולה שכולה כליל, כדתניא [לעיל] ויותרת [הוא הנקרא איבד"ש בלע"ז] הוא הבשר המחלק וחוצץ בין ריאה לכבד, וכן פירש"י ז"ל בפירו' חומש יותרת איבד"ש בל"ש. ויש (מתירין) [מסירין] הקרום שבו ואוכלין השומן המעורב בבשר היותרת שתחת הקרום מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ואומר אני שבוש הוא בידם, שבשר חופה אותו אינו מותר כי אם בכסלים וכליות דכתיב בהן על למעוטי תוך, אבל ביותרת דלא כתיב ביה על לא שרינן תוך דידיה ואסור אחרי שהוזכר באימורי שלמים ואין לדקדק היתר מדאמרינן בשלהי כל הבשר [קי"ז א'] אמר ליה רב מרי לרב זביד ואי אליה איקרי חלב תתסר באכילה אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו השוה בשור וכשב ועז דמשמע דרב מרי היה סובר דלא דרשינן שוה ליקרב אלא אעפ"י שאינו קרב אלא בכשב מיתסר ואפ"ה אי לאו משום דאיקרי חלב לא הוה סליק אדעתיה דתיתסר אליה חלב היותרת נמי לא שנא מאחר דלא אשכחינן דאיקרי חלב אעפ"י שקרב באימורין שרי הבא לדקדק דקדוק זה לא כיון דהתם רב מרי נמי הוה ידע דלא מיתסר אלא בשוה ליקרב, הלכך לא היה רוצה לאסור אלא מטעם דאיקרי [חלב] אבל לא היה סובר שמיעט הכתוב להתיר דשווה ליקרב ללמד על עצמו בא לאסור שווה ליקרב ולא להתיר שאינו שוה ליקרב, הלכך אסרינן אליה אעפ"י שאינה שוה מטעם דאיקרי חלב, והשיב לו רב זביד דמיעוט הוא דהכי אמר רחמנא שוה ליקרב אסור שאינו שוה ליקרב מותר הלכך אע"ג דאקרי חלב (אסור) [שריא] שהרי מיעט הכתוב להתיר. ובערוך בערך אצבע פי' יותרת הכתו' אצבע הכבד והוא הנזכר במסכת תמיד [פ"ד מ"ג] וקורין פוציט בלע"ז והוא חתיכת כבד קטנה הנכפלת על הכבד. ואני לפי מה שפירשו רבותי איבד"ש פירשתי.
ואליה אעפ"י שהיא קריבה בכבש של שלמים, דכתיב חלבו האליה תמימה לעומת העצה יסירנה, שריא, כדאמרינן בחולין בשלהי פרק כל הבשר [קי"ז א'] א"ל רב מרי לרב זביד ואי אליה אקרי חלב תיתסר באכילה א"ל עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, דבר השוה ליקרב בשור וכשב ועז, ואליה אינה קריבה אלא בכשב בלבד. וחלב הכסלים שתחת הקרום מותר שהקרום תורת בשר עליו ומה שתחתיו הוה ליה חלב שהבשר חופה אותו ומותר. ואמרינן בגיד הנשה [צ"ג א'] אמר ר' אבא אמר רב יהודא אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר [איני והאמר ר' אבא אר"י א"ש האי תרבא דתותי מתני אסיר] אמר אביי [מאי] טעמא משום דבהמה בחיה פרוקי מפרקא, פי' מופרד כסוי הבשר בחיי הבהמה ואין זה בשר חופה אותו, וכן פירש"י בחולין שקרום הבשר שעל הכסלים חפוי בשר גמור ושומן שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ויש אוסרים אותו ואינו נראה לן אך נראה לן דמותר וכן נהגו בכל מקום להתירו.
<h2>דף ז:</h2>
אוכל חֵלב. הזהיר שלא לאכול חלב דכתיב בפ' צו את אהרן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ועונש בסמוך בכרת, דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב(ו) ממנה אשה לה' ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה. ותניא בני ישראל מוזהרים על החלב ואין הגוים מוזהרים על החלב. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות הגרים והמשוחררים ת"ל כי כל אוכל חלב, שור וכשב ועז פרט לבהמה טמאה לחיה ולעופות. אין לי אלא שור וכשב המיוחדים, מנין לרבות הכלאים ת"ל או כשב או עז דברי ר' עקיבא. אם נפשך לומר ת"ל מן הבהמה לרבות כלאים. ופחות מכזית שאינו בכלל עונש יכול לא יהא בכלל אזהרה ת"ל כל חלב. וברייתא זו סייעתא לר' יוחנן דאמר בפ' יוהכ"פ ביומא [ע"ד א'] חצי שעור אסור מן התורה. ור"ל דאמר אינו אסור מן התורה מתרץ לה התם אסמכתא בעלמא והלכה כר' יוחנן. יש לשאול דהכא אמרינן דגרים אצטריך לרבויינהו דלא הוו בכלל בני ישראל והכי נמי אמרינן בכריתות שלהי פ' א' [ז' ב'] דבר אל בני ישראל גרים ועבדים מנין שמעינן מכל הני דגרים ומשוחררים לאו בכלל בני ישראל נינהו. ובסנהדרין באלו הן הנחנקים אמרינן לגונב נפש מאחיו מבני ישראל למעוטי עבדים, בני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אבל כולו בן חורין לא ממעטינן אלא משוחררים בכלל בני ישראל הם יש לומר גלי קרא במנחות [ס"א ב'] לענין תנופה ובכריתות ביולדות והכא בחלב ילפינן מינייהו וג' כתובים באין כאחת לא הוי שיש לברייתא צריכות בכולהו.
למדנו עונשו ואזהרתו, צא ולמד מה נקרא חלב דתניא אשר יקריב ממנה אשה לה', אין לי אלא חלב תמימים שכשרים ליקרב, חלב בעלי מומין מנין ת"ל מן הבהמה. חלב חולין מנין ת"ל כי כל אוכל חלב, א"כ מה ת"ל אשר יקריב ממנו קרבן לה', חלב שכמותו כשר ליקרב אמרתי יצא חלב דפנות שאין כשר ליקרב, פי' חלב שעל גבי צלעות והדפנות מבחוץ שאלו לא כתב אשר יקריב, הייתי אומר כל דבר השמן בבהמה נקרא חלב, דלישנא דחלב זהו דבר מובחר מדכתיב ואכלו את חלב הארץ, והמובחר בבהמה נקרא זה השומן, הלכך כתב אשר יקריב להתיר שומן שאינו קרב.
